משמורת ילדים אינה פשוטה כפי שהתקשורת גורמת לה להיראות, וסכסוכי משמורת אינם מביאים רק להענקת משמורת האם על הילד. במצבים בהם ההורים גרושים, לא נשואים או גרים רחוק אחד מהשני, הנושא מסתבך. זו הסיבה שהורים רבים השוקלים להתגרש בוחרים לשכור עורך דין למשמורת ילדים שיוכל לעזור להם לעבור כל הסתבכות משפטית ולהיאבק כדי לשמור על המשמורת על ילדם.
רוב חוקי המדינה מגדירים משמורת כאחד ההורים או שניהם הנושאים באחריות לרווחת הילד. משמורת פיזית היא מה שאנשים חושבים בדרך כלל כשהם מדברים על משמורת. הכוונה היא למקום שבו ילד גר על בסיס יומיומי, שניתן לתת להורה אחד או לשניהם. משמורת משפטית היא עניין קשור ומתייחסת לזכות לקבל החלטות משמעותיות לגבי ילד, כגון חינוך ובריאות.
לכל מדינה יש חוקים משלה בנוגע לענייני משפחה, כולל משמורת ילדים. בניגוד למה שנהוג לחשוב, בתי המשפט לענייני משפחה אינם מעדיפים הורה אחד על פני אחר בשל בסיס המגדר, ובית המשפט אינו דוחק צורת משמורת אחת על פני אחרת. ישנם מספר סוגים של הרשאות משמורת וביקורים הזמינים ברוב המצבים של משמורת ילדים, המתוארים כך:
משמורת פיזית משותפת
במקרים בהם ניתנת משמורת משפטית משותפת על ידי שופט, הילד מתחלק בעצם בין שני ההורים. הילד יכול לגור עם כל אחד מההורים לפרק זמן מוגדר, המאפשר לילד לבלות זמן שווה עם שני ההורים. אין לבלבל בין משמורת משפטית משותפת למצבים שבהם הורה אחד מחזיק במשמורת, אלא מעניקה זכויות ראייה לאחר. צורה זו של משמורת ילדים מתאימה ביותר להורים המסוגלים לעבור את ההבדלים ביניהם ולקבל החלטות יחד לטובת הילד.
משמורת משפטית משותפת
אף אחד מההורים אינו מקבל העדפה על ידי השופטים בכל הנוגע לקבלת החלטות לטובת הילד. עם זאת, במצבים מסוימים, בית המשפט עשוי לתת להורה אחד את הסמכות לקבל החלטות מסוימות עבור הילד, בהתאם למספר גורמים. אין לבלבל סוג זה של משמורת עם משמורת פיזית משותפת, שבה ניתן לילד זמן שווה עם כל הורה. במקום זאת, משמורת משפטית משותפת מבוססת מתוך רצון של ההורים לקבל החלטות משותפות לגבי הילד. “משמורת משותפת” הוא מונח נוסף שיכול להתייחס למשמורת משפטית משותפת או למשמורת פיזית משותפת והמונח הוא משמש לעתים קרובות לסירוגין.
משמורת בלעדית
בית משפט רשאי להטיל על אחד ההורים אחראי על החלטות חייו העיקריות של הילד, שעשויות לכלול חינוך, בריאות, דת ורווחה כללית. זה לא אומר ששני ההורים מנועים מלקבל את ההחלטות ביחד; עם זאת, משמורת בלעדית ניתנת בדרך כלל על ידי השופט במצבים שבהם היא תגרום ליותר מדי סכסוך לעשות זאת, כגון מצבים שבהם התרחשה אלימות במשפחה. על פי החוק, ההורה המשמורן של הילד (הבעל המשמורת הבלעדית) רשאי לקבל החלטות בעצמו, גם אם זה נוגד את רצונו של ההורה השני.
פּוּרעָנוּת
ביקורים מתייחסים בדרך כלל ליכולתו של ההורה שאינו משמורן לקבל “זמן הורות”. למרות שהילד עשוי לחיות עם ההורה המשמורן, הם עדיין יכולים לקיים אינטראקציה עם ההורה השני במהלך פרק זמן מוגדר שהוגדר קודם לכן על ידי בית המשפט. הדבר תלוי במידה רבה בעובדות הייחודיות מאחורי מצבה של כל משפחה. כאשר שופט יקבע פרק זמן זה, הוא ישקול את לוחות הזמנים של העבודה של ההורים, בטיחות הילד, היסטוריה קודמת של טיפול בילדים, מיקומי בית הספר, כמו גם את העדפת ההורה/הילד בקביעת לוחות זמנים לביקורים. עם זאת, גם אם מתאפשר לילד זמן ביקור ממושך עם אחד ההורים, אין זה אומר שההורה שומר על רמת משמורת כלשהי.
ביקור בפיקוח
בעת קביעת הביקור, ישנם מצבים רבים בהם בטיחות הילד או ההורה המשמורן מודאגת לשופט. זה נפוץ במקרים של אלימות במשפחה, שבהם אסור להשאיר את הילד לבד עם המתעלל. על מנת שהשופט יתן ביקור בפיקוח, על ההורה המשמורן להוכיח מדוע יש צורך בכך. העובדות הספציפיות מאחורי כל מצב יחליטו גם כמה זמן וכמה תדירות יהיו הביקורים בפיקוח.
בנוסף, הורים אינם נדרשים לרדוף אחר משמורת או ביקור של ילדם בבית המשפט. עבור חלק מההורים, מעורבות מערכת המשפט עשויה להוסיף לחץ נוסף או עומס כלכלי. אם ההורים נמצאים ביחסים ידידותיים, הם עשויים להגיע להחלטה לא רשמית בנוגע למשמורת או לביקורו של ילדם. עם זאת, אם קיים פוטנציאל לסכסוך עתידי לגבי הסכמי משמורת או ראיה, ההורים עדיין עשויים לפנות לערכאות המשפטיות כדי לפתור את הסוגיה.
אין פתרון מושלם להתייחסות לסוגיית משמורת הילדים בעת התמודדות עם גירושין או פרידה. בדומה לרציונל העומד מאחורי החלטות בית המשפט בנוגע למשמורת ילדים, הורים המתמודדים עם סוגיה זו צריכים לשים בראש סדר העדיפויות את האפשרות שתאפשר לילד לחיות אורח חיים בריא. המשמעות עשויה להיות שהורה אחד ישמור על המשמורת הבלעדית או משמורת משפטית משותפת על הילד. לא משנה מה תחליטו בסופו של דבר, זכרו שילדכם יחווה חלק גדול מההשפעה מהחלטת משמורת הילדים.