קונסרבטוריות – מי מגן על שמר?

בקליפורניה, “משמר” הוא אדם חסר יכולת נפשית ואינו מסוגל לקבל החלטות כלכליות ו/או בריאותיות. “שומר” הוא האדם שמינה בית המשפט לטפל בהחלטות אלו. אבל לפעמים, קונסרבטור יוצר קונסרבטוריון מיותר ומנצל כלכלית את קונסרבטור הקשיש.

כיצד זה יכול לקרות כאשר נדרש אישור בית המשפט ובית המשפט אמור לעקוב אחר פעילותו של המשמר?

הנה מקרה ממשי: קונסרבטור מגיש דין וחשבון כוזב לבית המשפט, בטענה שהוא עצמו ראיין, שכר ושילם עבור אישה מסוימת כדי לספק שירותי סיעוד לזקן (משמר). נדרשת הנהלת חשבונות כדי ליידע את בית המשפט בכל שנה (או שנתיים) על כל נכסיו, הכנסותיו, התחייבויותיו ותשלומיו של השומר.

האמת היא שהמטפל לכאורה הזה מעולם לא התראיין או נשכר על ידי המשמר.

השומר אינו מיוצג על ידי יועץ משפטי, והחוק אינו מטיל חובה על כל בני משפחה לחקור אי דיוקים אפשריים הכלולים בחשבונאות של המשמר לבית המשפט. בית המשפט אמנם משתמש ב”בודקי צוואה” הבודקים את החשבונאות של המשמר, אך תפקידו של הבוחן מוגבל לבדיקה, למשל, האם המידע החשבונאי הנדרש מוגדר במתכונת הראויה הנדרשת מבית המשפט.

הבוחנים אינם “חוקרים”. אין להם את הזמן או המשאבים לטלפן לכל אדם (וחברה) בודדים – שהקונסרבטור רשם בהנהלת החשבונות – כדי לראות אם הם אכן סיפקו טיפול או שירותים אחרים לשומר.

שוב, הבוחנים – ובסופו של דבר השופט – חייבים להסתמך על המצגים שהשמיע המשמר – תחת עונש של עדות שקר.

מה התוצאה? למרבה הצער, אם אף בן משפחה או אדם אהוב לא יופיע לדיון ויביע התנגדות, בית המשפט יאשר את החשבונאות, ואישור זה כולל בדרך כלל פרס לשומר על שכר טרחתו המבוקש.

צו בית המשפט יהפוך אז ל”סופי” אם לא הוגש ערעור בתוך המועד שנקבע.

ישנו חריג אחד, שבו ניתן לערער על מעשיו של המשמר לאחר שצו בית המשפט הפך לסופי. סעיף 2103 של קוד הצוואה מאפשר אתגר מאוחר יותר אם ניתן להוכיח שהמשמר השיג את הצו הסופי על ידי קונספירציה, מצג שווא, הונאה או השמטה מכוונת של עובדה מהותית. וואי… זה נשמע נפלא. יש אקסיומה בחוק שקובעת: “על כל עוולה יש תרופה”.

למרבה הצער, בתי המשפט לערעורים שפירשו חוק זה מסיקים שסוגי ההונאה חייבים להיות “חיצוניים”. מה זה אומר?

המממ … ההונאה ה”ממשית” הייתה מצג שווא של המשמר (הנכלל בחשבונאות שלו) שאישה מסוימת נשכרה וסיפקה שירותי טיפול לשומר. זכור: אישור בית המשפט את החשבונאות אכן הפך ל”סופי” מכיוון שאיש לא ערער עליו בזמן.

ההונאה ה”חיצונית” חייבת להיות משהו אחר – משהו “מחוץ” להונאה בפועל. מה זה יכול להיות?

ובכן, המקרים שפירשו את סעיף 2103 אומרים שזה אומר משהו כמו: לומר לשומר לא להשתתף בדיון בבית המשפט (מחשש שהמשמר עלול להתנגד כאשר ילמד את האמת על מטפלי הרפאים). או לדאוג שהשומר יהיה במסעדה (מחוץ לעיר) בעת הדיון בבית המשפט. בדרך זו, השומר היה שומר בכוונה על חשיכה לגבי ההונאה בפועל. סוג זה של הונאה הוא “חיצוני” להונאה בפועל.

אך היכן שבית המשפט כבר מצא שהשומר אינו כשיר נפשית, ואין לו עורך דין, מיהו ההונאה ה”חיצונית” שיש לבצע?

חוק ההתעללות בקשישים ותלויים מבוגרים (EADACPA) התקבל (עם תיקונים רבים) כדי להוסיף הגנות נוספות לקשישים הפגיעים – לא להגביל שום זכויות.

ללא ייעוץ משפטי, וללא נוכחות של בן משפחה מעוניין שיעמוד למען הבכור, מי יגן על אותו שומר?

למרבה הצער, סוגיה זו, וההשפעה שעשויה להיות ל-EADACPA על-ידי החלפת סעיף 2103, לא הועלתה עד היום בערכאות הערעור.

המשך לעקוב.